ראשי » שם, שם » אמריקה מרגישה את להט ברני

אמריקה מרגישה את להט ברני

המתמודד הדמוקרטי שועט קדימה. תחזית רבת-משקל: הוא הנשיא הבא

מאת אסף דודאי

ברני סאנדרס, המועמד הדמוקרטי לנשיאות, ממשיך לעשות כותרות. האחרונה הייתה הודעת הקמפיין שלו שהוא עקף את השיא של ברק אובמה בכספים מ"תורמים קטנות", 25 דולר או פחות. ב-2011, שנה לפני בחירתו השנייה לנשיאות, אובמה קיבל 2,209,639$ בתרומות כאלה. סאנדרס, בזמן העימות הדמוקרטי בשידור חי בשבוע שעבר, פרץ את מחסום ה-2.3 מיליון דולר.

אך סך התרומות שסאנדרס הצליח לגייס נופל בהרבה מזה של יריבתו קלינטון: 41 מיליון לעומת 97 מיליון. אז מדוע עניין ה״תרומות הקטנות״ משמעותי? כי הוא מהווה אינדיקציה לתמיכה רחבה יותר בקרב הציבור, לעומת קלינטון שמגייסת את רוב כספה מתורמים גדולים.

קלינטון עדיין מובילה על סאנדרס גם בסקרים בקרב מצביעים דמוקרטיים: 56 אחוזים לעומת 29 (ומרטין או׳מיילי עם 3 אחוזים בלבד). אך בקרב כלל המצביעים הנתונים משקפים מציאות אחרת: סאנדרס מנצח מול כל המועמדים הרפובליקאים באחוזים גבוהים יותר מאשר קלינטון – את טראמפ ב-8 אחוזים לעומת 6 של קלינטון; את טד קרוז הוא מביס ב-10 אחוזים לעומת 5 בלבד שלה. כך גם עם שאר המועמדים הרפובליקאים.

כיצד סאנדרס, שמובס על ידי קלינטון בקרב מצביעים דמוקרטים, מהווה מועמד חזק יותר עבור המפלגה הדמוקרטית בבחירות הכלליות? והאם המומנטום של ״תרומות קטנות״ ייתרגם בקרוב להיפוך היוצרות בקרב מצביעי המפלגה? כך או כך, סאנדרס הולך ומפלס את דרכו לעבר התואר ״המועמד המסקרן ביותר״.

הוא סנטור עצמאי מוורמונט. כלומר, לא נבחר כחלק מהמפלגה הדמוקרטית או הרפובליקאית, אלא הצליח להיבחר בזכות עצמו. הוא הפוליטיקאי העצמאי הוותיק ביותר בהיסטוריה של ארה״ב: שירותו כחבר קונגרס נמשך 16 שנה לפני שנבחר לסנאט ב-2006. ב-2012, כשנבחר מחדש לסנאט, הוא גרף 71 אחוזים מהקולות. למועמד עצמאי זה הישג יוצא דופן.

כשהחליט להתמודד לנשיאות קיבל החלטה נבונה – לרוץ כדמוקרט. בארה״ב מועמדים עצמאיים לנשיאות מעולם לא הצליחו לצאת מתחום הקוריוז. שיטת שתי-המפלגות כל כך מושרשת בארה״ב שהציבור מתקשה לקבל מישהו מחוץ לממסד הפוליטי. גם סכומי העתק (מאות מיליוני דולרים) שנדרשים על מנת להריץ קמפיין אפקטיווי לנשיאות יכולים לבוא רק מתוך מערכת השנור המשומנת של שתי המפלגות.

סאנדרס התחיל את הקמפיין שלו אכן כקוריוז. ״הפרופסור המפוזר מוורמונט״ ו״הדוד ברני״ היו רק חלק מהכינויים שהוצמדו לו בתקשורת, תודות למראה הפחות-מוקפד שלו, דיבורו הנלהב והשיער הלבן שהוא לא טורח לסרק. אך סאנדרס לא נבהל מהסיקור העוקצני, גם לא מהדמות הגדולה מהחיים שמולה התמודד, וככל שחלפו החודשים התמיכה הציבורית בו הלכה וצמחה.

 *        *       *

היום, 11 חודשים לפני הבחירות הכלליות, הביטוי המזוהה ביותר עם סאנדרס הוא – Feel The Bern  ״להרגיש את הבעירה״, כפרפראזה על שמו הפרטי ברני ובקיצור, ברן.

feelthebern
ססמת סאנדרס: משקפיים, שיער פרוע ואש בוערת בעצמותיו

בדעותיו הוא לא פחות מבשורה. ליברל בכל רמ״ח אבריו, ניצב בקצה היותר השמאלי של הקשת הפוליטית בארה״ב מאשר כל מועמד דמוקרטי אחר בהיסטוריה. הוא נחשב כמעט לסוציאליסט, כינוי גנאי שם ויותר מאשר פה. אך כינויי גנאי כבר לא מפחידים אותו. להפך, הם תורמים למעמדו כמועמד ״אנטי-ממסדי״, הקלף החם של הבחירות הנוכחיות לנשיאות, אותו קלף שעל גבו נישא דונלד טראמפ, בצד השני של הסקאלה.

ואגב טראמפ. נראה ששום דבר, כרגע, לא עוצר אותו. גם לאחר העימות הרפובליקאי האחרון, שעסק במדיניות חוץ – נושא שרבים טענו הינו העקב אכילס של איל הנדל״ן / כוכב הריאליטי – סקרים מראים שטראמפ רק מתחזק. הופעתו הלא-מנומקת בעימות, שהתמקדה ברובה בעלבונות למועמדים האחרים, לא פגמה בו כהוא זה. הוא נהנה מקרוב ל-40 אחוזי תמיכה בקרב מצביעים רפובליקאים, יותר מכפול מהמקום השני, טד קרוז.  

בארבעים השנים האחרונות לא היה מועמד רפובליקאי שנהנה מיתרון כה גדול בסקרים לפני חג המולד ולא זכה במועמדות. אז ישנן שתי אפשרויות: או שטראמפ יזכה במועמדות ויהיה המועמד הרפובליקאי הראשון מאז 1940 ללא ניסיון פוליטי, או שנחזה בקריסה הגדולה ביותר בהיסטוריה של מועמד. 

חזרה לסאנדרס, שדוהר קדימה עם אג׳נדה ליברלית-פרוגרסיווית: להעלות מיסים לעשירים, להוריד מיסים למעמד הביניים; ביטוח בריאות ממלכתי, אחיד, לכל האזרחים; לפרק את הבנקים הגדולים ולהחמיר את הפיקוח עליהם. הוא מציע גם שנתיים ראשונות באוניברסיטה חינם והקלה משמעותית בתשלומי ההלוואות של הסטודנטים; להחזיר את כל החיילים האמריקאים הביתה, מכל מקום ומיד.

וגם איסור על מכירת כלי נשק אוטומטיים לאזרחים; הורדה אגרסיווית של פליטת גזי חממה והשקעה מסיווית באנרגיות נקיות; מסלול לאזרחות למהגרים השוהים בארה״ב; תומך בהסכם הגרעין עם אירן – ומבקר חריף ווקאלי של בנימין נתניהו, ראש הממשלה של ישראל.  

האג׳נדה הזאת נקראת כסיוט הבלהות של המפלגה הרפובליקאית, ודווקא משם נובע כוחו. גם אם יבחר (וה״אם״ הולך ומתעצם), צפויים לו מאבקים לא פחות מרים משל אובמה בשני בתי הקונגרס עם רוב רפובליקאי, אלא אם כן יתהפכו היוצרות שם בבחירות בנובמבר 2016. אך כל זה לא משנה כרגע. המצע שעליו סאנדרס רץ הוא fresh , רענן, והציבור האמריקאי, במיוחד הדמוקרטי והעצמאי, משווע לשינוי-כיוון דרמטי של המערכת הפוליטית בארה״ב. סאנדרס מציע להם בדיוק זאת.

 *      *      *

המכשול המשמעותי ביותר שלו הוא כמובן הילארי. כל מתמודד רפובליקאי הוא מנצח, די בקלות. אך קשה לחזות האם יצליח לסגור את הפער מולה ולהיצמד למומנטום שיישא אותו למעומדות הדמוקרטית, כפי שעשה לה אובמה ב -2008. ייתכן. גם אובמה בשלב זה של המרוץ ב-2007 השתרך הרחק אחרי קלינטון. ואז מעמדה הציבורי היה יציב בהרבה מהנוכחי.

היא נתפשת כיום אצל רוב בציבור כלא אמינה, כמקושרת ל״כסף הגדול״ של וול סטריט וכנטועה בסיאוב הפוליטי של וושינגטון – עקב שתי קדנציות בבית הלבן לצד בעלה כ״גברת הראשונה״ ועוד קדנציה כמזכירת המדינה של אובמה בין 2008 ל-2012. יש לה ניסיון מעשי עצום לעומת שאר המועמדים (היא גם כיהנה שתי קדנציות כסנאטורית מניו-יורק), אך במדד ה-likeability  , אהדה, היא המתמודדת החלשה ביותר

הביטוי החשוב ביותר לסיכוייהם של מועמדי הנשיאות שם הוא ״האם הייתי רוצה לשתות אתו בירה״. עם הילארי אף אחד לא רוצה לשתות בירה. עם ברני, כרגע, כולם רוצים. לראייה, התורמים הקטנים, התמיכה הרחבה שלה הוא זוכה בציבור רחב, מאלה שביום בחירות יימצאו מאחורי הפרגוד.

bernie san

שיבה, לא מסתרק וממושקף, אבל ממש לא מפוזר, סאנדרס שועט קדימה    צילום: CNN

סימולציית הבחירות של אוניברסיטת אילנוי היא המפורטת והכוללנית ביותר שנערכת בארה״ב, עם אלפי משתתפים. מאז תחילתה ב-1975 היא הצליחה לחזות את תוצאות הבחירות בכל המקרים. ובדיוק מפתיע של חלוקת הקולות.

לפי הסימולציה שנעשתה באחרונה סאנדרס הוא נשיאה הבא של ארה״ב. הוא מתמודד מול ג׳ב בוש בבחירות הכלליות, ומפיל אותו בתבוסה מרה: 404 אלקטורים לעומת 114 של בוש (שיטת הבחירות בארה״ב היא אזורית: מתמודד מקבל את כל האלקטורים של מדינה שבה זכה ברוב הקולות).

האם סאנדרס יהיה האיש שישבור את הממוצע המושלם של אוניברסיטת אילינוי? מוקדם לומר, אך  גם מאוחר מדי מכדי לשלול.

 

22 בדצמבר, 16:00

3 תגובות

  1. ברני סאנדרס א י נ נ ו חבר המפלגה הדמוקראטית אלא הסוציאליסטית. הוא מתמודד כמועמד דמוקראטי גם משום ששיטת שתי המפלגות אינה מאפשרת התמודדות נפרדת למפלגה סוציאליסטית שממילא כמעט כל חבריה יצביעו בעד המועמד(ת) הדמוקרט(ית)
    בסנאט צורף סאנדרס לסיעה הדמוקראטית כדי שיוכל להיות חבר בוועדות ולקבל
    רשות דיבור בדיונים מתוך מכסת הדקות המיועדת לסיעה הדמוקרטית. גם הסנאטור ליברמן שפרש מהמפלגה הדמוקראטית והתמודד כמועמד עצמאי לסנאט – מעמדו בסיעה הדמוקראטית כסאנדרס

    • סאנדרס הוא עצמאי, לא חבר המפלגה הסוציאליסטית האמריקאית שלה אין ייצוג בבית הנבחרים. הוא הצטרף למפלגה הדמוקרטית על מנת שיוכל לרוץ כמועמד שלה.

  2. למרות החלטתיותו של "אדמינז" (העורך ובעל האתר?) ברני סאנדרס הוא ממנהיגי המפלגה ה ס ו צ י א ל י ס ט י ת האמריקאית ובעל רקורד הבחירה האישית הגבוה ביותר בארהב – הוא נבחר ש ש פעמים לבית הנבחרים וכיהן בו 12 שנים כציר מדינת וורמונט לאחר שניים רבות כראש עירית בירת-וורמונט
    למרות היותו ס ו צ י א ל י ס ט שזו כמעט מילה גסה בארהב – הבוחרים בוורמונט
    חזרו ובחרו בו פעם אחר פעם אך, מכאן ועד בחירתו לנשיא הדרך ארוכה
    כמי ששהה 25 שנים בארהב לצורך עיסוקי (מפיק סרטים) – אני מתקשה להאמין
    שי ה ו ד י וסוציאליסט יבחרו לבית הלבן.

השאר תגובה

כתובת המייל שלכם לא תפורסם. שדות המסומנים ב-* הם שדות חובה

Facebook Iconfacebook like buttonRSS