ראשי » כללי » יהודית, דמוקרטית, חופשית, של כל אזרחיה?

יהודית, דמוקרטית, חופשית, של כל אזרחיה?

למודי כשלונות ומורכני ראש, חילוני המדינה ממשיכים להפסיד

מאת מערכת פה שם

המאבק על צביונה של ישראל מחריף. די בריכוז צרור האירועים של החודש האחרון כדי להבחין בכך: ״חוק השבת״ של ח"כ מיקי זוהר ביקש לסגור את מרכזי הקניות בשבת; המאבק על סגירת סניף "טיב טעם" בתל אביב שפועל בשבת (לפחות עד כה הוא נשאר פתוח); רבנות צבאית שמשיגה דריסת רגל רחבה יותר בצבא בעזרת הנחיות למפגשי רבנים עם חיילים; מינוי יועץ משפטי לממשלה חובש כיפה ויוצא האקוואריום של ראש הממשלה. אפילו בבחירות לראשות רמת השרון, מעוז חילוני לא מבוייש, מועמד דתי נמצא בעמדה מצוינת לכבוש השבוע את המשרה.

האם ישראל על מסלול דתיזציה שקשה, אך אפשר, לשער את סופו?

בנימין נתניהו חרט על דגל שלטונו את חילופי האליטות הישראליות. אך הדתיות הגוברת אינה החלפת מעמדות שולטים. היא מצטיירת יותר ועוד כהשתלטות עויינת של מיעוט בעם על כל צמתי ההכרעה החשובים. נתניהו מוקף במיליה גברי ודתי. הממשלה היא הדתית בתולדות המדינה והצבא, המשטרה, והשב"כ הופכים בהדרגה למשובצים בפסיפס כיפות שונות, חלקן חבויות, מהקודקוד ומטה.

יש בהחלט לברך על ההשתלבות הציבור הדתי על כל גווניו במוסדות המדינה ובחייה. וגם להריע לפעם הראשונה בהיסטוריה שבה חרדי-אשכנזי מכהן כשר רשמי ולא כסגן-שר החומק מאחריות.

עם זאת, ואולי עקב כך, ההגמוניה החילונית נמצאת תחת איום כה רב עד שהיו קריאות – תאמרו אפילו קריעות – בחודש האחרון להקים רשת חינוך עצמאית ונפרדת לחילונים. הרבה מזה בגלל הפסילה השערורייתית של "גדר חיה" מאת דורית רביניאן (יהודיה מתאהבת בערבי) ע"י שר החינוך בנט. שכן חילוניים רבים חשים נכחדים בישראל, ואת דרך חייהם רואים שרויה בסכנה. כקרש הצלה, הם רוצים מערכת חינוך שתשמר את אורך חייהם – ממש כמו החינוך התורני, הדתי-לאומי והערבי.

ישראל שוברת חזק ימינה, אך גם נדחקת לכיוון הדת. יש מקום לדיון ציבורי שיחשוף את השינויים העמוקים שעוברת החברה. האם הסטטוס-קוו הוא מושג מיושן שעתיד להיעלם? כאשר בן גוריון קבע אותו עם ההנהגה הדתית של ראשית המדינה – הבה נזכור – הוסכם על כ-200 בני ישיבות המשוחררים מגיוס – וישקעו רק בעבודת הבורא.

הזעקות החילוניות, ברובן שמאליות, לעתים מוגזמות. אך השינוי המתחולל הופך את הרוב הישן למיעוט החדש. ואין להם זכויות מוקנות – לקדש את אורחות חייהם? לגור בערים שהחנויות פתוחות בה לכל הרוצה בכך? או אוטובוסים פועלים בשבת כדי להסיע רבבות לחופי הרחצה, בין היתר אלה שאין להם מכוניות? לא מוגזם – ממש כמו דתיים החיים בשכונות המקדשות את היום השביעי.

הדתיזציה המקומית גם מעט מסוכנת. היא לא רק משנה את פני המדינה, אלא גם עטופה בחלקה במאפייני דתיות משיחית. כשם שהפיכת זרם ההתנחלות למרכזי ולעתים מועדף היא בחלקה ההגון לגיטימית, אך טומנת מחיר יקר לישראל כפי שהייתה צריכה להיות.

זהו זמנו של הציבור החילוני בישראל להוכיח האם פניו למאבק או לכניעה – עם אופציית מעבר לברלין או דומותיה. ויש כנראה צורך להעביר את חוד-החנית של המלחמה בכפייה הדתית מהמקלדת אל הרחובות. על קוטג' ודומהו יצאו בעבר לרחובות מאות אלפים.

laam

אצל נתניהו: סביבו חובשי כיסא – וכיפה                   צילום: לע"מ

 על אף הזעם החילוני שולטת כנראה ההנחה ש"דבר כזה לא יכול לקרות". אבל בניגוד לשנות התשעים, כאשר ניצחו החילוניים בכל מאבקי השבת, המטוטלת נוטה כיום לכיוון הדתיים. עצם התבססותם במערכי השלטון – אחד מסממני הדתיזציה – יוצרת את הוויתור, ההשלמה בפועל ואת היאוש של השמאל והמרכז החילוניים.

גם בעניין חשוב זה בולט חסרונה של דמות-הנהגה חילונית שתיתן את הטון, הקצב והעוצמה אל מול ממשלת נתניהו הדתית. עוד ראיה מצערת להצלחה מזהירה שנחל ראש הממשלה.

 

13 בינואר, 16:00

השאר תגובה

כתובת המייל שלכם לא תפורסם. שדות המסומנים ב-* הם שדות חובה

Facebook Iconfacebook like buttonRSS