ראשי » מאמרוכים » מאה שנה למגזין משובח מאוד

מאה שנה למגזין משובח מאוד

"ניו רפאבליק", מיקירי פה שם, הוא חלק מאמריקה הטובה, החכמה, הדועכת 

מאת צוות פה שם

המגזין האמריקאי ניו רפאבליק מתחיל השבוע לציין מלאת מאה שנים להיווסדו. אתר זה שואב ממנו לא-מעט. בעינינו רשום כתב-עת זה כאחד מהמשובחים במערב, ועיסוקו הנרחב בפוליטיקה האמריקאית, תרבות, עולם, כלכלה והגות פופולארית הוא מהמעולים שיש. הדו-שבועון מייצג את המחשבה הליברלית בארה"ב ואפשר לומר שבמאה שנותיו הגדיר את המושג במתכונתו הנוכחית. הליברליות שהוא מקדם סוציאליסטית-מתונה, תומכת בהתערבות ממשלתית כלכלית-חברתית, רגישה לחירויות הפרט ולזכויות אדם, חילונית וביקורתית מהותה, אך מתוחכמת. במלים אחרות, זה שמאל אמריקאי קלאסי.

ובכל זאת, באופן מחושב, לא בכל עניין. הניו רפאבליק ידוע כתומך במקרים רבים בהתערבות אמריקאית צבאית מסביב לעולם. כבר בשנותיו הראשונות דגל בהצטרפות למלחמת העולם הראשונה ולאחר מכך לשנייה. אמנם התנגד רוב הזמן למלחמת וייטנאם, אך תמך ביציאה לשתי מלחמות המפרץ, אך חזר בו ב-2006 מתמיכתו בשנייה.

במשך כמעט ארבעים שנה, עד ל-2012, היה המגזין בבעלותו של יהודי – מרטין (מרטי)  פרץ, שהיה גם העורך הראשי שלו. לרכישה ולמימון סייע היותו בעלה של יורשת אימפריית מכונות-התפירה זינגר. תחת פרץ עבדו עורכים רבים, ביניהם מייקל קינסלי הנאו-ליברל והנדריק הרצברג הסוציאל-דמוקרט, שתמכו לאורך רוב שנות השמונים ברונלד רייגן ובמדיניות החוץ התוקפנית שלו בניקרגואה ובמקומות אחרים בעולם במסגרת המלחמה הקרה והמאבק בקומוניזם.

פיטר ביינרט ופרנקלין פוייר היהודים התחלפו כעורכים במהלך שנות האלפיים. אחד מעמודי-התווך של הניו רפאבליק מזה עשרות שנים הוא ליאון ויזלטיר (ראו ויקיפדיה, גוגל, וחפשו מאמריו בפה שם). במשך כל התקופה היה ויזלטיר, ועדיין, עורך התרבות. במקביל פרסם כמה מהספרים האמריקאיים החשובים ביותר על הגות יהודית ונושאים אחרים. הוא ידיד מערכת האתר. בביקוריו בארץ נפגש עם המשורר והמתרגם מאיר ויזלטיר והשניים החליטו שכנראה שניים מהסבים שלהם,  או רב-סבים, היו קרובים.

בשנות התשעים היה המגזין מעורב בשורה של מחדלים וגנבות ספרותיות. במפורסמת שבהן לקראת סוף העשור. הכתב ועורך-המשנה סטיבן גלאס נתפס בזיוף עובדות, המצאת ציטוטים ועיוות פרטים מכוון בעשרות כתבות ש פרסם לאורך שנים.

ויזל

עורך-תרבות ליאון ויזלטיר: אולי קרוב של מאיר

לאורך כל שנותיו המגזין העניק תמיכה גורפת ועקבית בישראל. ביקורת המדיניות הישראלית נוכחת גם היא, אך תהיה בדרך כלל רכה וזהירה במיוחד, יחסית למזגין אמריקאי אינטלקטואלי-שמאלני בעיקרו. אפילו את המבצע האחרון בעזה הצדיק המגזין, שביקר את המידתיות ולא את הפעולה עצמה.

לכבוד יום הולדת ה-100 פרסם העורך הנוכחי פרנקלין פוייר ספר המאגד מאמרים חשובים מתולדותיו. הספר נקרא ""Insurrections of the Mind (ראו כאן ראיון עם פוייר לרגל יציאת הספר). כמו כן מפרסם המגזין במהדורה המקוונת (והמשובחת גם היא) סדרה של מאה מאמרים מעניינים במיוחד שנכתבו לאורך השנים. ביניהם מאמרים מ-1914 פרי עטם המהולל של ג'ורג' אורוול, גראהם גרין ומרגרט סנגר, מכתב פתוח של וירג'יניה וולף ותומאס מאן לזיגמונד פרויד, כתבה על אמונתו של אלברט איינשטיין בתקשור עם המתים, האשמות כלפי ג'יימס ג'ויס על היותו יהודי ועוד ועוד (ראו כאן).

בעשור האחרון חווה הניו רפבליק, כמו כל עיתוני-הנייר בעולם, ירידה משמעותית במכירות המהדורה המודפסת. כשאר העיתונים, נפגע מהאינטרנט והמגזינים המקוונים שנוגסים בנתח השוק של ה-newspapers . גם אצלנו, כמובן, ניכר הנזק. החשוב והרציני שבהם, "הארץ", מצוי בקשיי פינאנסים ותפוצה ולא ברור כלל מה יהיה עתידו.

"הארץ" צעיר מהניו רפאבליק בחמש שנים. הוא מצליח עם האתר שלו, אך לא יוכל לשרוד כעיתון. פה שם מאחל לעיתון הטוב בישראל, מאז ומתמיד, לחוג את ה-100 שלו גם בנייר. הדרך הבטוחה יותר להגשים זאת, לדעתנו: הפיכתו בשנים הקרובות לשבועון.

ככתוב

1937: המינגווי בחזית ספרד, ראסל על עתיד הדמוקרטיה

מה שאכן עשוי להציל את ה-TNR, כפי שהוא מוכר בראשי-תיבותיו, הוא עובדת היותו דו-שבועי ולא יומי. איחולינו בראש-שנה זה שבכל צורה לא ישנה את את אופיו הגמיש והמפתיע תמיד.

24 בספטמבר, 12:30

השאר תגובה

כתובת המייל שלכם לא תפורסם. שדות המסומנים ב-* הם שדות חובה

Facebook Iconfacebook like buttonRSS