ראשי » כללי » סדר לאומי חדש לישראל: סיכוי, סיכון

סדר לאומי חדש לישראל: סיכוי, סיכון

שסעים, שבטים וצדק חלוקתי. תמונת-מצב של החברה ושיפורה

מאת פרופ’ אלכסנדר מינץ

בכנס הרצליה ה-15, שערך המכון למדיניות ואסטרטגיה בבינתחומי הרצליה, ביוני 2015, הציג נשיא המדינה את “חזון ארבעת השבטים” וקרא לסדר לאומי פנימי חדש לישראל. הנאום זכה לתהודה רבה בערוצי המדיה השונים, ברשתות החברתיות ובמאמרים וכתבות בעיתונות הכתובה.

הטיעון הבסיסי של הנשיא הוא שהמציאות הדמוגרפית בארץ השתנתה ומציפה אתגרים חדשים. לדבריו, “החברה הישראלית עוברת תמורות שיעצבו מחדש את הזהות שלנו כישראלים”.

כיתות א’ היום מורכבות מכ-38 אחוז חילונים, כ-15 אחוז דתיים לאומיים, כרבע ערבים וקרוב לרבע חרדים. במקום חברה שבה היה רוב חילוני ברור ומיעוטים ברורים, ישראל מאופיינת כיום בארבע קבוצות השוות פחות או יותר בגודלן. השבטים הם: החילוני, הדתי- לאומי, החרדי והערבי.

limas4

ב-2018 תמהיל תלמידי כיתות א׳ מציג חברה ישראלית חדשה       מקור: למ״ס

בשנת 2018 מחצית מילדי כיתה א’ יהיו ערבים או חרדים, כלומר מחוץ לאתוס הציוני. ביטוי בולט לשבטיות זו, ואף לתת-שבטיות, מצוי גם במפה הפוליטית המורכבת מקשת רחבה של מפלגות שבחלקן מייצגות שבטים ותת- שבטים בחברה. קרוב למחצית האוכלוסייה אינה משרתת בצה”ל, וחלק גדול ממנה, בשבטים החרדי והערבי, אינו משולב בשוק העבודה.

כמו כן, קיימת בורות הדדית בין ארבעת השבטים והיעדר שפה ואתוס משותפים. בניסיון לעצור את המשך הבידול הזה, אשר עלול לפרום את הרקמה החברתית, מבקש הנשיא ריבלין להגדיר ולגבש סדר לאומי חדש, בפרויקט הנקרא “תקווה ישראלית”. הסדר הלאומי החדש הזה דורש כיום “לעבור מהתפישה המקובלת של רוב ומיעוט, לתפישה חדשה של שותפות, בין המגזרים השונים בחברה.”

המכון למדיניות ואסטרטגיה במרכז הבינתחומי בשיתוף עם בית הנשיא, גיבש ועדת היגוי ארצית בת 26 חברים. חברים בוועדה נציגי ארבעת השבטים המרכיבים את החברה הישראלית. התפוקה המרכזית של הפרויקט היא מסמך מדיניות שיוכן על ידי המכון וועדת ההיגוי, בשיתוף צוות בית הנשיא, לקראת כנס הרצליה ה-16. המסמך יציע המלצות למדיניות. עיקרו: מאמץ לנסות לזהות קווי פעולה לקיום משותף ומכנה משותף רחב וכוללני יותר לשבטים השונים בחברה הישראלית.

הנשיא ריבלין: מהלך אמיץ ומורכב לאיחוד החברה הישראלית       צילום: גיא אסיאג

את השותפות הנדרשת בסדר החדש מבקש הנשיא ליישם בכל זירה וזירה בחיינו.בין ה מסגרות הקונצפטואליות לניתוח קיימות לפחות ארבע רלוונטיות לנושא: תיאוריית השסעים, תיאוריית הגבולות בין המגזרים השונים, תיאוריית הצדק החלוקתי, וגישת שוויון זכויות מול חובות.

קשיי תיאוריית השסעים

סוציולוגים חברתיים ופוליטיים, ובראשם חתן פרס ישראל לסוציולוגיה, פרופ’ סמי סמוחה, הצביעו על מספר שסעים עמוקים המאפיינים את החברה המקומית: מעמדיים, עדתיים ולאומיים ובהם השסע החילוני-דתי, היהודי-ערבי, האשכנזי-ספרדי, הימני-שמאלני, הפערים בין מרכז לפריפריה, ועוד.

חלקם הבולט מאפיין את הגישות המנוגדות לפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני. ימין שאינו מוותר על חלום ארץ ישראל השלמה ומבקש לשמר לפחות הסטטוס קוו הנוכחי בכל הקשור ליהודה ושומרון, ו”לניהול הסכסוך”. לעומתו גישת “שתי מדינות לשני עמים” והחתירה של השמאל-מרכז לפתרון הסכסוך.סוציולוגים פוליטיים בולטים רואים בגישות השונות עדות לחברה “מפולגת לעומק”.

תיאוריית השסעים חשובה, מבריקה וישימה לחברה הישראלית אך פחות מתאימה לסדר הלאומי החדש, מכיוון שהיא “חותכת” ומגדירה את הקבוצות בחברה הישראלית בצורה אחרת מאשר ארבעה שבטים.

ישראל ממשיכה להיות מקוטבת מאוד בין שמאל לימין, בין הערבי ליהודי, בין החרדי לחילוני ועוד. כך, למשל, בסקר שערך באחרונה המכון למדיניות ואסטרטגיה IPS, , בלט הממצא שבעיני הרוב בישראל השסע האשכנזי-ספרדי הרבה פחות בולט ורלוונטי מבעבר, אך נושאים כמו גזענות ואלימות נפוצים ומדאיגים, כאשר כמחצית מהנשאלים נתקלו בגילויי גזענות בארץ.

ומעבר לארבעת השבטים העיקריים, קיימים כמובן גם תת-שבטים. כך, למשל, החברה הערבית אינה מונוליטית וכך גם החרדית הידועה בחצרות ובמחנות השונים בתוכה, ואף השבט החילוני והדתי- לאומי אינם אחידים. .

תיאוריות הגבולות

בהתייחס לגבולות שבין המגזר האזרחי לצבאי, בישראל ובעולם, טוענת תיאוריה זאת שהגבולות בין מגזרים אלה יכולים להיות חדירים, עמומים או קשיחים. בהשלכה לפרויקט ארבעת השבטים לקראת סדר לאומי חדש, ישמקום לטענה כי היחסים בין החרדים לחילונים ולדתיים לאומיים הם חדירים בנושאים מסוימים כמו תעסוקה, למשל, אך בלתי חדירים וקשיחים בנושאים אחרים כגון משמעות לימודי תורה לחרדים מול חילונים.

לעומת זאת, חילונים ודתיים לאומים משרתים יחד בצה”ל, כלומר מצויים בגבולות חדירים. עמדת חילונים-דתיים רבים חלוקה גם בנושאי הבנייה בהתנחלויות והמשך הנוכחות בשטחים. אך אין גם ספק שהגבולות בין החרדים לערבים קשיחים ולגמרי בלית-חדירים במרבית, אם לא בכל תחומי החיים.

חכן, גישת-הגבולות ישימה לפרויקט ארבעת-השבטים ומסייעת לו. שכן היא מאפשרת למפות את הגבולות השונים בין כל זוג שבטים בכל תחום ותחום. יש להימנע מלהתרכז בתחומים ונושאים שבהם הגבולות קשוחים עד בלתי-עבירים ולהתרכז לעומת זאת בתחומים שבהם הגבולות חדירים, פחות מאיימים על השבטים, וניתנים עדיין לשינוי.

תיאוריית הצדק החלוקתי

ביסוד גישת זאת עומדת הטענה כי חלוקת העושר והמשאבים בחברה צריכה להתאים לקריטריונים מסוימים כדי שתחשב הוגנת. חתן פרס נובל לכלכלה פרופ’ אמרטיה סן מאוניברסיטת הרווארד הציע נוסחה אחרת שלפיה צדק חלוקתי מחייב “שלכל אדם תהיה אפשרות לממש את אנושיותו, ועל כן הכרחי כי תהייה לכל אחד גישה למשאבים בסיסיים ולרמה מינימאלית של הזדמנויות”.

גישה זו מכונה גם “גישת היכולות”, והיא מחייבת את המדינה לספק לשכבות החלשות את האמצעים שיאפשרו להם חיים בכבוד. חוקר מדע המדינה, פרופ’ מייקל וולצר מאוניברסיטת פרינסטון, טוען לעומת זאת: “קהילות שונות נבדלות בערך שהן מייחסות למשאבים שונים ולכן שונות גם באופן שבו הן מגדירות חלוקה צודקת של משאבים אלה”.

גישת הצדק החלוקתי מתאימה וישימה בהרבה מובנים לפרויקט ארבעת-השבטים, אך בהקשר הישראלי ראוי להציף את השאלה הקרדינאלית: האם הזכויות המוקנות בצדק חלוקתי צריכות להיות מותנות בשיווין חובות.

פרופ’ מינץ הוא ראש המכון למדיניות ואסטרטגיה, המרכז הבינתחומי הרצליה

 

15 בדצמבר, 16:00

השאר תגובה

כתובת המייל שלכם לא תפורסם. שדות המסומנים ב-* הם שדות חובה

Facebook Iconfacebook like buttonRSS