ראשי » כללי » עוד סימני סכנה. ועיוורון

עוד סימני סכנה. ועיוורון

גם לנוכח העתיד להתרחש, ככל שנראה מכאן עכשיו

שריקה באפילה / גדעון סאמט

השנה מתחילה, לפי מנייננו, בטונים צורמים אף יותר מהקודמת. האשמות הדדיות בין מנהיגים כאן ואצל בת-הברית בוושינגטון. תחושה של דם רע. ולא בגלל נאום אחד של מחמוד עבאס באו"ם. "רצח-עם מתוכנן מראש", אמר ובהחלט לא נאה לדבר כך. לראש הממשלה זה לא היה קורה. אומן הנאום מפיץ את דעותיו על הסכסוך העמוק במה שאינו אומר.

הוא לא אמר כלום על עתיד המו"מ עם עמיתו. נתניהו הצהיר שוב שהוא בעד הסכם שלום. אבל הפעם דרך בירות סעודיה ומצרים. הוא לא אומר מאומה גם בעניין הבנייה בשטחים, רק עושה. "אבו-מאזן לא פרטנר", דיבררו עוזריו בפזמון המבקש כל הזמן להגשים את עצמו. ונתניהו כן?

תשע"ה אולי תהיה כפי שהיא נשמעת. שתי הברות מוזרות שחדרו כבר לסלנג כביטוי גנאי כלשהו. מכל מקום, השנה נפתחה בתצוגת כל האלמנטים של עולם מסוכסך מאוד. אמריקה עשתה שריר אך היא מוחלשת על אף מתקפות האוויר ונאומים על אתם-עוד-תראו. You ain't seen nothin' yet נהג הנשיא רייגן לומר בתחילת כהונתו המוצלחת, והוכיח במהלך שתי כהונות. ארבעה חודשים לפני סוף השנייה של אובמה הוא ניצב בפני תבל מתעתעת, רווית אלימות בתקופה שהיסטוריונים כבר מתחילים לתאר כעידן של מפנה עולמי גדול.

אל מול מפת-הענק הזאת נתניהו אילם, שלא לומר עיוור. המנהיג המוביל את המולדת בתקופה קריטית מעביר סיכות צבעוניות על איזו מפה אסטרטגית משלו, ממקום למקום. אבל ריאד הרי כבר עלתה על המפה עם תוכנית כל-ערבית להסדר. הסיכה שתקע בה מאז הייתה מסוג אחר: כדי לפוצץ את הבלון.

פה-שם הקדיש את השבוע שעבר לשרטוט המפה כאן ושם-שם. גם התמונה הפנימית לא נראית טוב. במבט קדימה ומתחזיות העבר (חפשו "המולדת בסכנה", על התחזית הכלכלית, ועוד), המגמות הפוליטיות והחברתיות בארץ מבשרות רע. הימין מתחזק מכוח דחפים נפשיים בקרב ציבור מודאג ומפי מנהיגי-מפלגות דמגוגיים בממשלה ומבחוץ. שר אוצר הפכפך, בראש רשימה שנעשתה החודש לגדולה בכנסת, מוביל את המשק אל משבר עם מקבץ הבטחות-שווא.

אבו מאזן באו"ם, (צילום: AFP)

המרחב אכן משתנה. אלא שההנהגה הנוכחית מפרשת את השינוי כעילה נוספת לאפס-מעשה מדיני, לא כהכרח לקדם את פני השינויים בתעוזה מושכלת. החוויה העזה בקריאת מאמרו הישן של פרופ' יעקב טלמון ז"ל על סכנות המולדת היא, כמובן, שדברים אלה מלפני 34 שנה – ב"מכתב גלוי מהיסטוריון אל היסטוריון" (מנחם בגין) – נכונים היום עוד יותר.

השחיתות המצמררת, האי-שוויון שבשיא הטבלה העולמית, צניחת החינוך – אלה ואחרים באקלים הישראלי כולם עושים רע בלב. אך גרועה מהם הידיעה שהממשל מוביל את הארץ הזאת אל מלתעות סכנה גוברת. זאת גם תקופה, מזה זמן ניכר, שאין בה אליטה אינטלקטואלית משפיעה. או לפחות מרימה קול. הרחוב פרוץ לקליטת אדי-ארס של רוחות רעות.

רק תנועה רחבה, עממית, מחוזקת בידי דמויות משפיעות, תוכל לחולל שינוי. חצי מיליון יצאו לרחובות לפני שלוש שנים למען דירות, מחירים והקלה לשכבות-הביניים.

זה עוד מסימני הסכנה: כמוהם לא תראו עוד. גם לנוכח העתיד להתרחש, ככל שנראה מכאן עתה.


2 באוקטובר, 16:42

השאר תגובה

כתובת המייל שלכם לא תפורסם. שדות המסומנים ב-* הם שדות חובה

Facebook Iconfacebook like buttonRSS