ראשי » שם, שם » קלינטון? טראמפ? סאנדרס? יהיה שמח

קלינטון? טראמפ? סאנדרס? יהיה שמח

הבחירות המקדימות בארה״ב מגישות משחק פוליטי מרתק

מאת אסף דודאי

הבחירות המקדימות מתחילות במדינת אייווה, אחריה ניו המפשיר בשבוע הבא. בפינה הימנית דונלד טראמפ, טד קרוז ומרקו רוביו. בפינה השמאלית הילארי קלינטון וברני סאנדרס. יש עוד מועמדים כמובן אבל כרגע הם לא רלוונטיים.

באיווה הבחירות לא נערכות כהצבעה אישית מאחורי פרגוד, אלא באספות רבות משתתפים, ב-1681 מחוזות לוקחים חלק כ-250,000 תושבי המדינה. באספות הם מתארגנים בקבוצות לפי המועמדים שלהם ורשאים לנסות ולשכנע את משתתפי הקבוצות האחרות לשנות את דעתם ולעבור אליהם.

הבחירות המקדימות במדינה זאת הן הביטוי היפה והאמתי ביותר של דמוקרטיה. אספות-עם שבהן מתדיינים התושבים אלה עם אלה מי ראוי להיות הנשיא/ה של ארה״ב. בשונה מהצבעה חשאית, כפי שתהיה בניו המפשיר ב-9 בפברואר ובשאר המדינות, הבחירה הקבוצתית של תושבי איווה יצרית יותר, ולעיתים טומנת בחובה תוצאות מפתיעות.

אחד החוקים המשמעותיים ביותר באספות העם הוא שמועמד חייב לקבל כ-15% מהקולות בסיבוב הראשון. אם לא, על הקבוצה שלו להתפזר והבוחרים בוחרים להם מועמד אחר. בצד הרפובליקאי, על 12 מועמדיו, זהו פתח לתהפוכות. בצד הדמוקרטי, פירוש התהליך הוא כי תומכי מרטין אומיילי, המועמד שמשתרך הרחק מאחורי קלינטון וסאנדרס, צפויים די מהר לבחור בין שני המועמדים המובילים לקראת המשך המרוץ המסתיים בנובמבר.

iowa2

אספת בחירות באיווה, 2012: הדמוקרטיה האמריקאית במיטבה                צילום: רויטרס

הסקרים בצד הרפובליקאי – קשה להאמין או לא – צופים שדונלד טראמפ ייצא המנצח הגדול. בעצם, לא קשה להאמין. טראמפ מוביל בסקרים הכלל-ארציים באופן רצוף ומוחלט החל מיוני, אז הכריז על מועמדותו. באיווה עצמה הסקרים צפו לו ניצחון על היריב החזק ביותר שלו, הסנטור מטקסס טד קרוז.

בחצי השנה האחרונה טראמפ הגדיר מחדש את הפוליטיקה האמריקאית. בניגוד לכל הציפיות מהתקשורת ומהממסד הפוליטי, המותג של טראמפ מוכיח את עצמו. כישורים, מדיניות, ניסיון, דרך ארץ – כל אלה לא משחקים תפקיד במרוץ הרפובליקאי של 2016. מופעי-האימה של טראמפ, שבהם הוא זורק לאוויר סיסמאות ריקות מתוכן ומשלהב את איבת הקהל לממסד הוושינגטוני, למהגרים ולכל מי שהטראמפ לא חפץ ביקרו, מספקים לאמריקאים את ״ההצגה הטובה בעיר״. והם בעדו.

השני בסקרים הרפובליקאים, טד קרוז, משתמש באותה הטקטיקה. אמרות קיצוניות ומנותקות-מציאות, הכפשה של המערכת הפוליטית בוושינגטון והרבה אמוציות. רבות נכתב על העייפות והשובע של הקהל האמריקאי מפוליטיקאים ממסדיים, טרנד שהופך את המרוץ הנשיאותי הנוכחי על פיו. מי בכלל זוכר את ג׳ב בוש, מושל פלורידה לשעבר, שהחל את המרוץ כמועמד כמעט וודאי לזכייה. באיווה צפויים לו אחוזי תמיכה חד-ספרתיים.

primary

תהליך הבחירות המקדימות, פברואר עד יוני                מקור: אקונומיסט

הניו יורק טיימס, במאמר מערכת שפרסם לקראת הבחירות באיווה, הביע זעזוע מהלך הרוחות בצד הרפובליקאי לצד השתאות מההובלה החד-משמעית של טראמפ וקרוז. במאמר חריף הוא קרע לגזרים את הרטוריקה המתלהמת של שני המועמדים וציין רשימה ארוכה של אי-אמיתות שבהן הם עושים שימוש תדיר באירועי הבחירות ההמוניים שלהם. העיתון הוותיק, והליברלי, המשובח באמריקה ואולי בעולם, קרא לרפובליקאים להתאפס על עצמם ולבחור בג׳ון קייסיק, מושל אוהיו, כמועמד שלהם. על פי העיתון זאת ״הבחירה ההגיונית היחידה עבור רפובליקאים העייפים מקיצוניות וחוסר ניסיון שבאים לידי ביטוי במרוץ״.

כל זה טוב ויפה, אך התומכים של טראמפ וקרוז לא קוראים את הניו יורק טיימס.

בצד הדמוקרטי, העיתון הביע תמיכה מוחלטת, ונרגשת, בהילארי קלינטון, כפי שעשה ב-2008 כשהתמודדה מול הסנטור הצעיר מאילינוי, ברק אובמה. ״לבוחרים יש ההזדמנות להצביע למועמדת בעלת הכישורים הרחבים והעמוקים ביותר בהיסטוריה המודרנית״. אין ספק באמיתות הקביעה הזאת.

 *       *       *

עם כל הבעייתיות של קלינטון בתור מועמדת – חוסר האותנטיות שלה, קשייה להתחבר לבוחרים, בעיית אמינות שנחשפו באחרונה וקשרים בעייתיים עם בעלי הון בארה״ב – היא המועמדת המנוסה והמנומקת ביותר שאפשר לזכור. היא הייתה סנטורית, מזכירת המדינה וגברת ראשונה, ואת כל אלה ביצעה באופן מרשים. באירועי הבחירות, כמו בעימותים הטלוויזיוניים, היא מפגינה ידע, הבנה ומבט מפוקח לעתיד של אמריקה, שמשאירים את שאר המתמודדים, משני צדי המתרס הפוליטי, הרחק מאחור.

איך כל זה מתרגם לאחוזי תמיכה? לא משהו, לפחות לא באיווה וניו המפשיר. ברני סאנדרס, תופעת המרוץ הדמוקרטי, נותן לה מאבק אדיר בשתי המדינות. על פי התחזיות היא עמדה לנצח את סאנדרס באיווה, אך באחוזים בודדים, ובניו המפשיר היא תפסיד לו, בפער גדול יותר. גם אם תהייה הפתעה וקלינטון תפסיד במערכה זאת או אחרת בדרך, היא מסוגלת, וסביר להניח שתצליח, להביס את במתחרה העיקרי שלה בסופו של דבר.

ב-1992, מושל ארקנסו היחסית-אנונימי, ביל קלינטון, הפסיד ליריביו את איווה וניו המפשיר, אבל אז פרש כנפיים וניהל את אחד ממערכי הבחירות היפים ומלאי ההשראה שאמריקה ראתה, ואף הצליח להוציא נשיא יושב מהבית הלבן, ג׳ורג׳ בוש האב.

sanders-trump-cruz-clinton

טראמפ, סאנדרס, קלינטון, קרוז: כל העיניים נשואות אליהם           צילומים: WGBHnews

ההשוואות בין הנסיקה בפופולריות של סאנדרס לזו של אובמה ב-2008 נכונות רק חלקית. סאנדרס אמנם סגר מול קלינטון פער עצום באיווה וניו המפשיר, והקמפיין שלו זוכה לתגובות נלהבות מצד בוחרים צעירים ועצמאיים, אך שתי המדינות האלה לא מייצגות נאמנה את האלקטורט הכלל-ארצי. שתיהן לבנות להחריד (92% באיווה, 94% בניו המפשיר) וליברליות. כשיגיע ״סופר טיוזדיי״, האחד במרץ (הצבעה ב-15 מדינות במקביל, רובן בדרום ארה״ב ששם אחוז שחורים והיספאניים גבוה והלבנים מסורתיים יותר), לסאנדרס יהיה מאוד קשה לשחזר את ההישג העכשווי שלו. יש להניח שאז קלינטון תפתח עליו פער ותרחיב אותו אל הניצחון.

אך הסיפור הגדול של בחירות 2016 הוא טראמפ. הסקרים צופים לו שרשרת ניצחונות בלתי פוסקת ובאחוזים מרשימים. יותר ויותר נראה כי טראמפ בעל סיכויים ממשיים לזכות במועמדות הרפובליקאית. הציבור תומך בו במספרים הולכים וגדלים, וכעת גם ראשי המפלגה מתחילים לשקול מחדש את המצב. פתאום, סקרים מראים להם שהוא בעל הסיכוי הטוב ביותר מקרב כל המועמדים הרפובליקאים לנצח בנובמבר מול קלינטון.

ועם כל הזלזול של הממסד הרפובליקאי בטראמפ, כשהמספרים נמצאים לצדו, ראשי המפלגה מחשבים את עצמם עכשיו מחדש. מה עדיף בבית הלבן – אישה דמוקרטית, או מטורלל רפובליקאי? עוד רבות ידובר וייכתב על המחטף שעשה טראמפ למפלגה השמרנית, אבל כרגע נראה שהחליטו להשלים עם כך ולזרום עם מה שנשמע עדיין קשה לעיכול: A Trump Presidency.

 

ואתנחתא קומית מבית היוצר של סטיבן קולבר: עימות בין דונלד, לטראמפ.

 

31 בינואר, 12:00

השאר תגובה

כתובת המייל שלכם לא תפורסם. שדות המסומנים ב-* הם שדות חובה

Facebook Iconfacebook like buttonRSS