ראשי » עלה ברשת » קתה קולוויץ: אמנית לוחמת חופש

קתה קולוויץ: אמנית לוחמת חופש

אמנית ווירטואוזית ופעילה חשובה  למען זכויות האישה והפרט

קתה1

"דיוקן עצמי", 1934

 יהודית אשר/ מקרה פרטי

קתה קולוויץ (1945-1867), ציירת ופסלת גרמניה מהחשובות בעידן המודרני שגילתה מקוריות בהדפסים ורישומים בשלל טכניקות המונוכרום. המרכיב היסודי ביותר ביצירתה הוא הרגישות הנדירה באמצעותה טיפלה באזורי השוליים החשוכים של החברה. רישומיה מלאי אופי של קדרות מעיקה,  וניכר מהם עיסוק מעמיק במעמדה החברתי -תרבותי של האישה.

הכישורים הטכניים בהם ניחנה מדגישים את הקו הרגיש שלה. במשיכות מכחול עבות ואקספרסיוויות המשקפות את משקעי נפשה המיוחדת. היא הושפעה מריאליסטים גרמנים כגון מקס קלינגר ואדולף מנזל , והדהדה בעבודתה את הפראיות המוכרת מיוצרים כמו ואן גוך ואדוארד מונק. ניתן לראות זאת בתחריט מטה.

 

קתה2

"אימא עם ילד מת" קתה קולוויץ 1903

קולוויץ הקפידה לתאר מקרים חברתיים-פרטניים ואירועים טראומטיים-מהפכניים למכביר, ועבדה בתווך שביניהם. עבודתה היא בבחינת כתב אישום נגד עוולות חברתיות וחוסר צדק. בשתי הדמויות הנראות בעבודה זו ניכר כוח קמאי, המבטא ייסורים שעל סף החייתי. אם חובקת את בנה המת; כובשת ראשה בחיק צווארו.

קולוויץ נולדה בקניגסברג שבמזרח פרוסיה, לפני איחוד גרמניה וספגה את האידיאליזם ממשפחתה. סבה היה מטיף מפורסם נגד מוסדות הכנסייה הנתמכים בידי המדינה, ואביה השתתף בהתקוממות "אביב העמים" – (1848, סדרת מהפכות עממיות-לאומיות בשם הדמוקרטיה שתבעו תיקונים חברתיים נגד המונרכיות האירופיות). לטובת פעילותו המחאתית נאלץ לבסוף לזנוח את משרת ההוראה שלו באוניברסיטה והיה לפועל בניה.

מגיל צעיר נחשפה לתרבותיות עשירה, לשיח הביקורתי של האידיאליזם חברתי- מוסרי ולדיונים פוליטיים מעמיקים, כשהייתה בת 14 החלה את לימודי האמנות שלה. את רגישותה שאבה גם מגאונים כמו גתה, טולסטוי היינה ודומיהם. מגיל 18 עד 23 הרחיבה את ידיעותיה עד לרזי ההדפס והתצריב בברלין ובמינכן.

קולוויץ חיה בצל הרייך השני ובין שתי מלחמות העולם, והכירה מקרוב את הסבל שברעב. בגיל 23 נישאה לבן זוגה קרל. השניים השתקעו בשכונת הפועלים פרנצלאואר ברג שבברלין וגידלו יחדיו שני בנים. בסביבה זו התגבשה תודעתה הפוליטית, קרבתה לסוציאליזם והנטייה לפציפיזם. בהמשך היו עקרונות אלו היו לליבת יצירתה.

היא העדיפה את האמנויות הגרפיות על פני שפת הציור. כחלק מראייתה המוסרית הייחודית קבעה  מחרה את עבודותיה בזול כדי שיהיו נגישות לכלל. לפי תפישותיה, עיקר האמנות הוא המעשה התקשורתי, בכך דחתה את הרעיון של "אמנות לשם אמנות" שהתפשט באירופה.

בשל האופי הקשה של עבודותיה לא זכתה לתמיכה מפטרוני האמנות, וגם לא מצאה להן מקום בתערוכות הרשמיות. עד גיל 26, השנה בה הכירה את ענק האקספרסיוניזם הנורווגי אדוארד מונק , ויחדיו הציגו תערוכה זוגית-עצמאית. בגיל 31 זכתה קולוויץ להציג את מחזור הציורים הראשון שלה "מרד האורגים" בתערוכת האמנות הגדולה בברלין והייתה מועמדת לקבלת מדליית כסף הנודעת, אך ברגע האחרון ביטל הקיסר את מתן הפרס.

קתה3

"מרד האורגים", תחריט  1897-1893


הציור מעלה הוא מתוך סדרת תחריטים שהקדישה ל"מרד האורגים", מחזה של גרהרד האופטמן (1946-1862) , סופר ומחזאי זוכה פרס נובל. היצירה מתארת את מרד האורגים בשלזיה 1844, שהשאיר רושם עמוק על רגישותה לנושא.

במהלך חמש השנים הבאות לימדה בבית ספר נשים לאומנויות בברלין (Berliner Künstlerinnenschule). בין תלמידותיה הייתה לילי צדק, אמנית ומעצבת גרפית, אשת תנועת העבודה הארץ-ישראלית. בהיותה בת 37 הגיעה לפריז ובה למדה את יסודות הפיסול והפכה מעורה גם בבוהמה הפריזאית. לאחר מכן ובזכות מלגה מיוחדת לאמנים גרמניים, עזבה את פריז ושגרה כשנה בעיר פירנצה, איטליה.

עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, מת בשירות בנה הצעיר פטר ב-23.10.1914. אובדן הבן היווה טרגדיה גדולה בחייה ותפס מקום מרכזי בעבודתה. לאחר רצח הסוציאליסט הלוחם קרל ליבקנכט ב-1919 קולוויץ הקדישה לו תחריט עץ , בו תיארה את חבריו  העוברים על פני הגופה השמוטה.

קתה4

”קרל ליבקנכט – טקס הקבורה", 1919

 

לאחר רצח הסוציאליסט הלוחם קרל ליבקנכט ב-1919 הקדישה קולוויץ תחריט עץ  לזכרו, ובו תיארה את חבריו עוברים על פני גופתו. בשנת 1920 הקימה יחד עם  קבוצת מדענים ואנשי רוח, ביניהם אלברט איינשטיין והסופר האמריקאי אפטון סינקלר, את ארגון העזרה הבינלאומי לעובדים Internationale Arbeiterhilfe והפיקה מספר כרזות עבור הארגון שקראו: "עזרו לרוסיה" ו"וינה גוססת! הצילו את ילדיה!".

 קתה5

"ההורים האבלים לזכרו של הבן פטר", 1914-1932


במשך 16 שנים הכינה קולוויץ  את מצבת הזיכרון "ההורים האבלים" לזכר הבן האובד פטר. ב-1932 הוסר הלוט מן האנדרטה בבית הקברות הצבאי בפלנדריה, מקום מותו וקבורתו.

"במלחמת העולם השנייה היא שכלה את קרל בן-זוגה ואת נכדה; אחרי האובדן הכפול שהתווסף על הקודם, כתבה כך:עובדה היא, שאף במקום ששרויה אהבה בין הבריות, נשאר שמץ של עיצבון עמוק ביותר. החיים יוסיפו להיות חיים, והם יהיו תמיד חיים שאינם בשמים, כי אם על הארץ מתחת. ואולי משום כך יפים הם כל כך, משום שתמיד הם ספוגים עיצבון זה וכיסופים אלה. למה תרדנה עינינו דמעה דווקא בשעה שרואים אנו משהו אנושי ביותר? הישיבה בחיק האדמה היא המזעזעת."

קתה6

"איכרי מלחמה", תחריט, 1921


עבודה מהסדרה השנייה "מלחמת האיכרים", מוקדשת להתקוממות האיכרים בדרום גרמניה במחצית הראשונה של המאה ה-16. קולוויץ הדגישה את העוז שבמעשה המרד, ואת התנאים הקשים מנשוא שהובילו אליו וציינה את האישה בדואליות של אם ואובייקט מיני כנוע.

קתה קולוויץ זכתה להערכה ציבורית לאחר שנים של עבודה עיקשת ואידיאליסטית. כשהגיעה לגיל 50 הוצגה לכבודה תערוכה גדולה בברלין. שנתיים אחרי קיבלה הייתה לפרופסור, ובזאת לאישה הראשונה בסגל האקדמיה הפרוסית הגבוהה לאמנויות. החל מ-1920 נהנתה ממעמד קנוני ועבודותיה נלמדו בגרמניה.

בגיל 61 נתמנתה לראש "כיתת האמן לאמנות גרפית" באקדמיה  ובגיל 62 הוענק לה עיטור הפרוסים היוקרתי – Pour le mérite. ארבע שנים אחרי הפרס השתתפה בפטיציה נגד הנאצים, בעקבותיו נאלצה להתפטר מהאקדמיה. יצירותיה הוכרזו כ"אמנות מנוונת" והוסרו מתצוגות פומביות. מרבית חייה עברו עליה בברלין. בשנת 1943 עברה לדרזדן, שם סיימה את חייה ב-22.4.1945 .
בחייה יצרה 99 תחריטים, 133 ליטוגרפיות, 42 חיתוכי עץ, 19 פסלים וכ-1,450 ציורים בקריירה של קצת יותר מחצי מאה. גוף העשייה שלה חובק את ההיבטים המרכזיים בסבל העניים והדחויים, ועוסק בעדינות ובעוצמה נדירה במצבי מוות, מלחמה ועוני. בעוד התיאורים הגלויים של תת המעמד המדוכא בגרמניה דאז נותרו שנויים במחלוקת בתקופת הקיסר וילהלם השני, קולוויץ פרחה באקלים הליברלי של רפובליקת ויימאר, וזכתה להערכה יתרה.

קתה קולוויץ הייתה יוצאת דופן בנוף האקספרסיוניזם הגרמני. הקריירה יוצאת הדופן  שלה נבעה מחיבור של שלוש מגמות: תחיית ההדפס כצורת אמנות משמעותית בגרמנייה, מאבק לשחרור רוחני של נשים בחברה, ותמיכה בסדר חברתי שוויוני .

ראו כאן מגוון מעבודותיה של קתה קולוויץ,

וכאן סרט קצר על חייה

4 תגובות

  1. שלומית גרמן

    יהודית, תודה שהכת לי אמנית מרתקת ומרגשת זו.

  2. תודה יהודית
    מרשים מאוד
    , לא שמעתי ולא הכרתי את האומנית קתה קולויץ.מעניין איפה היא הסתתרה בתקופת המלחמה

  3. בבקשה לא למחוק….
    הבחירה שלך באמנים שיש להם תרומה חברתית נוסף על היותם אמנים חשובים ומעניינים ראוייה לציון.

  4. קתה קוליבי מוכרת לי מאז ילדותי , מכיוון שאמי מסגרה ציור שלה בחור לבן כמובן , בנושא אם וילד והוא היה תלוי אצלנו על הקיר בין כמה תמונות אחדות, רובן של חיתוכי עץ בשחור לבן. אמי ספרה לי עליה שהיא הייתה לוחמת לזכויות נשים או שזה מה שאני זוכרת. מכול מקום זה היה ציור עצוב מאוד ולא הרביתי להסתכל עליו בגלל אווירת העצב……..אמנית מעניינת יוצאת דופן, לפי מאמר משובח זה. תודה ליהודית אשר על הסיפור , סרטון ותמונות המופלאות

השאר תגובה

כתובת המייל שלכם לא תפורסם. שדות המסומנים ב-* הם שדות חובה

Facebook Iconfacebook like buttonRSS